התפלה פירושה צמצום בכמות המלחים המומסים במים. תהליך זה נקרא גם סילוק יונים (דה-יוניזציה) או סילוק מינרלים (דמינרליזציה). עבור מי ים ומי מלח (מליחים), תהליך זה נקרא המתקת מים.
עפ"י התקנים למי שתייה, מליחותם חייבת להיות פחות מ- 1 גר' / ליטר, ורק בהחלטה מיוחדת מותר להשתמש במים עם מליחות עד 1.5 גר '/ ליטר. עם זאת, בכמה אזורים בישראל מי התהום מכילים יותר מלח. מי ים, המרכיב העיקרי של מערכת המים בעולם, מכילים 10-40 גר '/ ליטר של מלחים. השימוש במים אלה לשתייה מותנה בתהליך ההתפלה.
תהליכים רבים באנרגיית חום, בכימיה, באלקטרוניקה דורשים מים המכילים כמות מינימאלית של מלח, עד למים מטוהרים לחלוטין שלמעשה לא מכילים כלל מלחים.
ישנן מספר שיטות התפלה:
• תרמית
• חילוף יונים
• בעזרת ממברנות
• אוסמוזה הפוכה
• אלקטרודיאליזה
• שילובים של הנ"ל.
בהתפלת מים מליחים משתמשים בשיטה התרמית, אוסמוזה הפוכה ואלקטרו דיאליזה.
צריכת הרי אגנטים בחילוף יונים ורמת הפסולת עומדות בקשר ישיר לכמות המלח במים המטופלים, לכן השימוש בה הינו מוצדק מבחינה כלכלית, כאשר מליחות המים מוגבלת ל-2 גרם / ליטר. השיטה התרמית מאפשרת להתפיל מים בעלי כל כמות של מלח.
בכל רחבי העולם השיטה הנפוצה ביותר להתפלת מי ים היא אוסמוזה הפוכה. מתקני האוסמוזה מספקים מים בעלי איכות גבוהה כנדרש. מעמדה המוביל של שיטה זו מתחזק ככל שנמשכת ההתקדמות בטכנולוגיית ייצור הממברנות והציוד המקיף.
להפקת מים נטולי מלח משתמשים גם בטכנולוגיית חילוף יונים בלבד, וגם בשילוב של שיטות טיהור שונות, כולל אוסמוזה הפוכה. השיטה התרמית שבעבר הייתה חובה כדי לייצר מי pyrogen חופשיים למטרות רפואיות, גם כאן פינתה את מקומה לאוסמוזה הפוכה עם קרינת UV.
