שתיית מי ברז המכילים כלור יוצרת תחושות לא נעימות אצל אנשים רבים ושימושם בתהליכים טכנולוגיים רבים אסור לחלוטין. לדוגמה, בתעשיית המזון ישנה ייתכנות של שינויי צבע וטעם של המוצרים, ובתעשיית האלקטרניקה עלול להיגרם הרס כללי של תהליך הייצור. בתהליך של טיפול במים באמצעות אוסמוזה הפוכה, כמות הכלור הפעיל מוגבלת ל- 0.1 מ"ג / ליטר.
עם זאת, בחלק גדול מענפי ייצור אלה חיטוי המים מושג בעזרת מינונים גבוהים של כלור שחובה לסלקו לאחר החיטוי.
התהליך של סילוק עודפי כלור נקרא דה-כלורינציה ((dechlorination והינו חובה בכל המקרים שנידונו דלעיל.
דה-כלורינציה נעשית בדרך כלל על ידי סינון המים דרך פחם פעיל. בשלב העמסה המים עוברים שחזור של כלור פעיל (מומס) לאניון Cl-. טווח הפעולה של הפחם גבוה בהרבה מספיחה של חומרים אורגניים. משך הפעולה תלוי בריכוז הכלור במים ומהירות הסינון.
בנוסף לנ"ל, בעת טיהור המים הטבעיים בפחם פעיל מתרחש חמצון של +Fe2 ל- +Fe3, כמו גם עיכוב של השעיה וחלקיקים קולואידים של ברזל מחומצן. כאשר המסנן מזדהם, חומרים אלה מתחדשים ע"י שטיפה חוזרת במים המקוריים.
הדה-כלורינציה מתבצעת גם במתקן נפרד וגם בשילוב עם פעולות אחרות, כגון סינון מכאני או סילוק חומר אורגני.
